<h1>כל בו סימן קמ"ד</h1>
<h2>דף מו.</h2>
פרק כל הנשבעין. באו עדי' שנכנס לביתו של חברו ולא היה תחת כנפיו כלום וכשיצא באו עדי' [ואמרו שראו] כלים טמונים תחת כנפיו ולא ידע מהו נאמן (הגזלן) [הנגזל] לומר כך וכך כלים היו לי. במה דברי' אמורים כשהיה הנגזל אמיד כל כך או משל אחרי' כמו (שמכחישין) [דאשכחן] גבי טענו כסא דכספא. וגם דוקא כשטען כלי' שאפשר ליטלם תחת כנפיו כמו שהעידו עדים. ואם לא ראו עדי' כשיצא או שראוהו יוצא ואינו נושא כלי' תחת כנפיו נאמן בשבועת הסת שלא גזל דבר. ואף אם היה מתפאר בפני עדי' שילך לבית פלוני למשכנו דאמ' רב נחמן פרק כל הנשבעין עביד איניש דגזים ולא עביד. וגם מסיק התם רב פפא דאפילו אשתו של בעל הבית ושומר של בעל הבית נשבע כמו בעל הבית עצמו אבל לא שכירו ולקיטו דקאי התם בתיקו. וגם הגזלן לא ישבע דהוא חשוד. אבל מחרימין סתם כל מי שנטל כלום מביתו שיודה בבית דין. הטוען חבירו שגזלו והלה כופר נשבע שבועת הסת כדין כופר בכל. ואם הודה במקצת ישבע שבועה דאורייתא ואינו קרוי חשוד שהרי לא הוחזק גזלן בעדים.
<h2>דף מז.</h2>
וכן בא לבית חבירו שלא בעדי' ולקח כלים ומוד' שלקחם אך שלקחם עבור חוב שחייב לו זה ובעל הבית כופר שאין חייב לו כלום הרי זה נשבע וגובה חובו מבעל הבית וכן יש לדקדק מנסכא דרבי אבא. אבל אם לקחה בעדים אינו נאמן בשבועה. ומה שר' יהודה אומר פרק כל (הבשר) [הנשבעין] [שבועות מ"ד ע"ב] שהוא נאמן בשבועה הרי זה כשלקחם בפני בעל הבי' ואומ' כי ברשותו לקחם או שמכרם לו. ואם תפס בעד ואמר שתפסו בחובו או לקוח בידו או שהיה שלו והבעל הבית אומר שגזלם הימנו הרי זה חייב להחזיר לבעל הבית בלא שבועה דהוי ליה חייב שבועה ואין יכול לישבע שהרי העד מחייב בשבועה והוא אינו מכחישו לבית דין משלם. וכן פסק רב אלפס ז"ל בשם גאון. לפיכך אם כפר ואמר לא נכנסתי לביתך ולא גזלתי כלום שבא להכחיש העד פטור. פרק חזקת הבתים ההוא דגזל נסכא מחבריה בעד אחד וחזר ואמר אין חטפי ודידי חטפי וחייביה רבי אבא משום דהוה ליה מחוייב שבועה. ואין יכול (בו) [להשבע] שהרי אין מכחיש העד ומשלם. ואם אמר חטף עשרים זהובים ושלי היו משלם כל העשרים אף על פי שהעד אינו יודע כמה הם. וכן אם נכנס לביתו ולקח כלים בעד אחד והעד אין יודע כמה הם ושלא בפני בעל הבי' היה ובעה"ב אומר ב' כלי' נטל והוא אומ' לא נטלתי אלא א' פטור אף בלא שבועת הסת שהרי אין בעל הבית יכול לטעון שום טענה ודאית.
